ממשהד לצומת-המוביל – מקטע 14 – 18/02/17
אני פורים, אני פורים – שמח ומבדח… ומה יותר מתאים מלצאת לעוד מקטע בשביל-ישראל, ולבדוק את התחפושות של הטבע, בדיוק בעונה ובמזג-אוויר אידיאלי לצעידה…
היום נצעד ממשהד ליער ציפורי (בפאתי הגן הלאומי), נבקר בקבר יהודה הנשיא – או בקבר שמחופש לו, ודרך היער נרד לצומת-המוביל, ממנה נטפס אל הרכבים. אביצר מבטיח שנזכה בפעמיים-תה של רן – שמחליף את רמי, שיהיו עליות (כלומר: יהיו הרבה…), שיהייה יפה, ובעיקר שיהיו רוחות – וגם נושאים רוחניים ותרבותיים… בנוסף לצעידה, נדבר גם על היהדות באזור, בעיקר אחרי חורבן בית-המקדש השני. אנו יוצאים מאותה נקודה כמו במקטע הקודם – אך מתקדמים דרומה.
בדרך לנקודת היציאה אנו צופים בכליל-החורש עם הפריחה הוורדרדה – ומקבלים הסבר מאביצר על הקשר בין העץ לבין… אוזני-המן שאנו אוכלים בפורים…
בפאתי משהד אנו חולפים סמוך למסגד, ולומדים ששם היישוב הוא על-שם… השאהידים… השאהידים המדוברים הם השאהידים של הקרב ההיסטורי בקרני-חיטין בשנת 1187, הנשקף מקצה היישוב. האגדה מספרת שמכאן צפה צאלאח-א-דין על הקרב, ולכאן פונו ההרוגים – למרות שהיישוב עצמו הוא רק בן כ- 400 שנים. משהד קמה על הריסות תל נביא-יונס, והמסגד מוצב על מקום הנחשב לקבר יונה-הנביא. ככלל, היישובים הערבים בימינו יושבים על אתרי התיישבות יהודית עניפה באזור: היישוב בו אנו צועדים, נימרה (כיום: אבו-נימר), סכנין, עראבה… – כולם יושבים על כפרים יהודיים מתקופת התלמוד (מאות 6-2) – תקופה בה רק יהודים התגוררו באזור: המדרש אף מספר כי אם הלכת בבקעת-טורעאן ומצאת כבש או עגל שחוט – היה מותר לאכול ממנו, כי בטוח שנשחט ע"י יהודים…
כלומר: אנו צועדים באזור עם שורשים יהודיים, לכיוון בית-נטופה – שהיא כנראה המקור לביטוי 'ארץ זבת חלב ודבש' – אזור יפה ופורה במיוחד. למעשה, תמיד עברה כאן דרך ראשית – צומת גולני, הדרך בין ציפורי לטבריה, הדרך של הצלבנים לקרני-חיטין… ואם נרצה להרחיק לכת עוד אחורה בזמן – אז האדם הקדמון התיישב כאן כבר בתקופה הנטופית (לפני כ- 30-20 אלף שנים).
הדרך בה אנו צועדים כיום נפתחת, ואנו נחשפים לכמויות מרהיבות של פרחי כלנית וגם נוריות ראשונות, ופרחי שום, עירית, ניסנית, חרצית, סביון, סירה-קוצנית, כרמלית-נאה (המקור לצלב של מנזר-הכרמליתים), מקור-החסידה, לשון-הכלב, אדמונית-החורש, חרדל צהוב, ואפילו צבעוני וסחלב פרפרני! – והכל ביער ציפורי, בין ברושים ואורנים…
סמוך לכניסה לגן-לאומי ציפורי אנו מקבלים הסבר קצר על האטרקטיביות של האתר, הכולל גם מגוון של פסיפסים מיוחדים. כאן גם ניתן לראות שאנו במפגש של בקעת-טורעאן ורכס הרי-נצרת, ובהתאם יכולים להבחין גם במפגש סוגי המיסלע קירטון וגיר (בהתאמה), ומכאן שבמפגש בין הסלעים – אחד קשה ואחד רך ומסיס – יש מעיינות טובים עם ספיקה גבוהה של מים: ריינה, נצרת, משהד יושבו בהתאם, וגם מערכת להובלה ולוויסות של המים לשדות נבנתה כאן – והנה אנחנו יכולים להבחין בשרידים של אמות-המים.
העיר ציפורי בשיאה היתה עיר רומית נוכרית, ויהודים חזרו לכאן רק במאה השנייה. בעיר היה תיאטרון, פסיפסים, בית-מרחץ, וגם קבר אחד מרכזי – של יהודה הנשיא – או כמו שתיכף נלמד – לא בדיוק שלו… רבי יהודה הנשיא הגיע הנה עקב מצבו הבריאותי – נזקק לאוויר-הרים נקי, והעביר לכאן את הסנהדרין. הוא עצמו קבור בבית-שערים, ואם כך, נשאלת השאלה – מי קבור כאן, בקבר… יהודה הנשיא?
מסביבינו בולען קארסטי, אבל מזוהם, המשך של חורש ים-תיכוני ומרבדים של פריחה, ועכשיו גם עדרים של פרות. מסביב – הושעיה, על-שמו של בר-הפלוגתא של רבי יהודה הנשיא. אנו לומדים גם שמכאן יצאו הצלבנים לקרב קרני-חיטין, וכאן בנו כנסייה. ישו, בבריחה שלו כאלף שנים קודם לכן, ביצע קרוב לכאן בכפר קנא את הנס הראשון שלו, ולכן שביל ישו עובר מכאן. ציפורי לא מופיעה בברית-החדשה – אז למה נבנתה כאן כנסייה – כנסיית סיינט-אנה? – כי אנה זו חנה, אישתו של יהויכין, וביחד הם ההורים של מרים – היא מריה, שלפי האמונה נולדה כאן (למרות שבזמנו היישוב כאן לא היה יהודי…). מי אמר היסטוריה ולא קיבל?…
אנו צופים גם אל הגבעה של הגן הלאומי, ובה מבנה מרכזי ולו שתי שכבות – עתיקה וחדשה יותר – זהו הבית של דאהר אל-עומר, גובה המיסים הע'ותומאני והשליט באזור, שלסיפורו נגיע במקטע הבא – ויש למה לחכות!
אנו ממשיכים לצעוד לכיוון הקבר – הקבר של רבי יהודה נשיאה – ולא, כאמור – זה לא הקבר של יהודה הנשיא, שביקש להיקבר בצניעות בבית-שערים, למרות מעמדו, ולמרות שמסביב היו קברים מפוארים, עם סרקופגים, מנורות ושאר מנהגי-פאר. אז מיהו אותו יהודה נשיאה הקבור כאן? – הנכד של רבי יהודה הנשיא… – שגם הוא התגורר בציפורי. אביצר מקריא לנו סוגייה הלכתית, ובאמצעותה ממחיש לנו את השינוי והקונפליקט בעם היהודי בתקופה שלאחר חורבן בית-המקדש: היהדות בבעיה, ובהיעדר בית-מקדש ויהדות-חקלאית המבוססת על קורבנות – חז"ל הצילו אותה במעבר ליהדות של בית-כנסת, פרשנות (שהיא "חזקה מבת-קול השמיים!"), והתורה-שבעל-פה – הפירוש לתורה ולהלכה, וזה הבסיס ליהדות שאנו מכירים כיום.
בתוך מבנה הקבורה, מסביב לקבר של רבי יהודה-הנשיאה, יש עשר גומחות-קבורה ריקות – לציון עשרת הרוגי-מלכות. אחרי הגשם שתפס אותנו בדיוק בהפסקת התה של רמי, אנחנו עולים, שוב בגשם, בגבעת ריש-לקיש, עד לנקודת הצילום הקבוצתי, מול מאגר-אשכול – ההמשך של המוביל הארצי – בו הטיהור מבוצע, בין היתר, באמצעות שמונה סוגי דגים – קרפיונים ונקאים, שהם גם בקרים – כי דגים מתים הם סימן לבעיה…
כמו המים ממאגר אשכול, כך גם אנחנו ממשיכים לזרום לכיוון צומת המוביל – הוא המוביל-הארצי… – ושומעים על התכנית השאפתנית להזרים מים במערכת המוביל-הארצי – גם בכיוון ההפוך – הזרמה של מים מותפלים בחזרה אל הטבע…
אנו מתקדמים ועוברים מיער-ציפורי ליער הסוללים, עם אלוני-התבור שגדלים כאן באופן טבעי. התורכים כרתו את רוב העצים באזור לטובת הרכבות, אבל עצים אלו שרדו, הודות להתיישבות של קבוצות של גרמנים – הטמפלרים, וזו היתה בקשתם, שנענתה.
אנחנו עוצרים למנוחה אחרונה בשדה-חיטה, בין רכסים, עצים, פרחים וגם קוצים – ומולנו נישאים רכסי הררית ואבטליון, והמיצפים אלון-הגליל והושעיה – שהוקמו כחלק מתהליך ייהוד הגליל.
אנחנו כאן בענייני צעידות, ולכן אנו מקנחים בשיחרור עצמות ושרירים, לפני פיזור וציפייה למסלול הבא…