ממפעלי-אורון לחניון לילה מדור, כרבולת 2- מקטע 42 – 02/03/19
…גם היום אנחנו נרגשים במיוחד: אנחנו ביום השני של היציאה הראשונה שלנו למקטע כפול של יומיים רצופים במדבר! אנחנו קמים אחרי המקטע של אתמול, השעה רק 05:30 בבוקר (?!), ואנחנו באוהלי הבונגלוס בגן-לאומי ממשית. התארגנות מהירה – ארוחת-בוקר וארוחה נאזרת – כמעט הכל הכנו עוד אתמול בלילה, ועלייה לטיולית – או מה שהרכב הזה לא יהייה, ואנחנו יוצאים לשעה נסיעה ברכב האוטובוס-שטח הזה, שעה שהיא נצח, ומעייפת יותר מהמקטע עצמו… עם הבטחה שאנחנו עוד חוזרים אל הרכב הזה בסיום המקטע – נראה לי שהיום אני אצעד לאט… מהטיולית אנחנו יורדים בנקודה שאינה עבירה לטיולית, וממשיכים בסבבים בג'יפ אל הנקודה ממנה מתחילים לצעוד, אבל לא מהר – לפנינו מקטע שהוא "Less talk – more WALK…" – יש לנו עבודה לעשות – כ- 16 ק"מ שאביצר אף מגדיר כמקטע המאתגר ביותר בשביל (!), שבסופו נהייה עייפים, רצוצים, ובעיקר גאים… אנחנו מתחילים מחוייכים – קר, נושבת רוח, אבל היום לא יורד ולא צפוי לרדת גשם. אנחנו מתחילים סמוך לעמדה של "סיפריית שביל-ישראל", מולנו הקיר החיצוני של המכתש הגדול שלקראתו אנחנו צועדים, ולידינו גונב את תשומת-הלב פרח היחנוק – היפה, המרשים, המבהיק, אבל גם הטפיל שחונק את צמח המקור – הפרח שמזכיר לנו שלא כל הנוצץ – זהב…
אנחנו מתחילים לטפס, ולטפס, ולטפס, וממשיכים לטפס, וחולפים על-פני גבי-מים שמזכירים לנו כמה החורף הזה היה מוצלח – הגבים עדיין מלאים במים. ואנחנו – ממשיכים לטפס, רק כדי שאביצר יודיע לנו שאנחנו נרד את כל מה שטיפסנו – כדי לעלות שוב – ועוד יותר גבוה…: כך אנחנו מתקדמים על הקירות השבורים של ההרים החיצוניים של הכרבולת, בדרך לפיסגה – שאביצר מבטיח שעליה נזכה לנוף פנוראמי שיכלול את המכתש הגדול… בינתיים, אנחנו עוצרים על אחד מגדות הגבים לארוחת-בוקר ולתה ראשון, כי צריך לאגור אנרגיה. לידינו צמח היפרוק, ואנחנו לומדים למולל אותו עם מעט מים ביד – ולקבל… "סבון"! – עם או בלי מרכאות…אנחנו בנחל עפרן, רחוק מהציוויליזציה, וממשיכים להתרחק ממנה, בכיוון צפון, לכיוון הכרבולת – ועכשיו מתחילים באמת ל-ע-ל-ו-ת… בדרך יש מקבץ של גבים, וכאשר אנו עומדים בזווית הנכונה – נפרס לפנינו דגם של ארץ-ישראל (!) – "גב אגמון-החולה", "גב-כינרת", "גב ים-המלח", ובסוף "גב ים-סוף" הארוך… פה ושם מתחילים להופיע מקבצים של מאובנים פזורים בדרך, ואביצר מבטיח שזוהי רק ההתחלה, ושעוד מעט נגיע למקבצים מרשימים במיוחד, וכאשר אביצר מבטיח – קיר המאובנים מקיים, ובגדול.
אנחנו עוצרים למנוחה קצרה והתרעננות, ולומדים על צמחיית-המדבר בכלל, ועל צמח הזוגן המייבש חלק מעצמו בהמתנה למים, וכך יוצר לעצמו צל, וגם אוגר מים בעלים – כמו שאפשר להרגיש כאשר לוחצים עליהם עם האצבעות. אלו מים טובים לשורדים בטבע – הם לא מלוחים ולא טעימים, אבל במצב חירום…
ואנחנו ממשיכים לטפס באלכסון, ולטפס… עד ש… WOW – מה זה! זו התגובה של כל-אחד כאשר הוא מגיע למעלה, וכל המכתש הגדול נפרס לפתע לפנינו-מתחתינו ומכל צדדינו, בבום! הרוח נושבת קרירה וחזקה, אבל זה לא מרתיע אותנו – חייבים להסתכל, לצלם, להצטלם אישית, ולהצטלם קבוצתית. נקודת קצה-המצוק הזאת היא גם נקודת-העצירה לארוחת-צהריים. למעלה אנחנו בעיקר מבינים את המשמעות של The sound of SILENCE… למטה אנחנו מבחינים גם בחולות הצבעוניים, עם מגוון הצבעים והגוונים. כאן אנו גם מקבלים הסבר נוסף על המכתש, ואביצר מזכיר שלפנינו עוד שלושה מקטעי-מכתש, ובהם נמשיך להבין מה זה, ואיך נוצר, ובינתיים מכוון אותנו להמשך ההליכה, שתהייה "הצעידה הקלאסית" על הזווית של °45 של הכרבולת. האמת – קלאסיקה! אנחנו בנקודת-גובה 673 מ' מעל פני-הים – הנקודה הגבוהה ביותר במסלול הכרבולת. מולנו למטה העץ של נחל חתירה – זה העץ של החולות הצבעוניים, העץ של הסנפיר הגדול, העץ מהצעידה של אתמול. קלאסיקה… אנחנו יורדים לכיוון נחל מדור, מכאן אנחנו רק במגמת ירידה – או התדרדרות… באופק הרחוק מורדות הרי-אדום, וים-המלח והערבה, וגם נחל צין שאליו מתנקזים נחל עפרן ונחל מדור (בו נצעד בפעם הבאה), ובהמשך רכס מחמל – הקצה של מכתש-רמון – קלאסיקה! מתחתינו מפעלי אורון ומסילת-הרכבת הייעודית שלהם, הבריכה של השטיפה של המלח מהפוספטים, והמכרה – שנראה כמו "פצע לבן" בשטח – בכלל לא קלאסיקה! אנחנו מתקדמים לכיוון הטיולית שבאופק, והנה היא – קלאסיקה?… לפני העלייה למסע-נסיעה אנחנו עושים שיחרור, ועושים את דרכינו חזרה לגן-לאומי ממשית, לחגיגה מתוקה וסיכום: עברנו בהצטיינות את המקטע הכי מאתגר בשביל-ישראל – היה לפנתיאון של הצעידות בשביל-ישראל – קלאסיקה!