ממצד תמר לשער אשמדאי -במכתש הקטן – מקטע 38 – 13/01/18
לפנינו מקטע מדברי באורך של כ- 13 ק"מ במסלול יפה ודרמטי, במזג-אוויר חמים ונעים, ועם שני מפגשים עם רמי והתה בדרך. לאחר הביקור במצד תמר – נתחיל לטפס, אביצר מבטיח שלא נטפס "הרבה", אבל אנחנו כבר יודעים שהכל יחסי… הטיפוס יימשך בחלק הראשון של היום – עד לראש רכס חצרה, ממנו נצפה במכתש היפה ביותר בעולם – וזו הבטחה שאנחנו דווקא מאמינים לה… אחרי ההגעה לרכס נרד בירידה תלולה, ואף נראה את מעלה-עלי התלול, וזה יהייה פרומו למקטע הבא… בדרך נחלוף גם על-פני "מפעל הטקסטיל" המפורסם – אבל לא, לא ניכנס אליו. נראה גם את דימונה, העיר שהתפתחה תודות למפעל זה ולמפעלי הפוספטים ומפעלי ים-המלח, ואת מסילת המסוע לפוספטים. מימין מתחיל נחל צפית – שיורד עד ים-המלח, ובהמשך היום עוד נחצה אותו.
במצד תמר אנחנו במקום בנוי במדבר, שיחסית השתמר יפה: נראה שזהו "תמרה", המזוהה במפות עתיקות. הצורה הריבועית והמסוגרת מעידה על-כך שהמקום שימש להגנה, ולא למגורים. על מה הגנו? אנו נמצאים על הדרך (שהיתה גם אחת מדרכי הנבטים), בקו הלימס-פלשתינה: קצה האימפריה הרומית וקו הגבול הדרומי, שהרומאים הקימו במאות 6-4 לספירה על חורבות קווי ההגנה של הורדוס, כדי להתמודד עם יושבי המדבר, נוודים ושודדים.
אנחנו מתקדמים לפי סימון-שבילים כחול לכיוון עין-צפית, מתחילים לעלות לקן הנשרים – עמדת השמירה העליונה של מצד תמר שממוקם על הדרך עצמה, והשלט מורה שאנחנו בכיוון מדבר יהודה… אביצר שמח שאנחנו עירניים, ומבינים שאנחנו בגבול בין מדבר יהודה לבין מדבר הנגב, שאליו אנחנו מתקדמים: הנגב שייך לרצועת המדבריות העולמית – מתחת לקו רוחב °30, לעומת מדבר יהודה שהוא מדבר "בצל גשם" – רכס הרי חברון "סוחט" את העננים – וכאשר הם מתקדמים הם כבר "חסרי אנרגיה", וכך נוצר מדבר יהודה.
המשך המסלול מוביל אותנו לתוך ערוץ נחל צפית, ואחריו מחכה לנו עלייה נוספת, כמובן. נחל צפית הוא נחל שיטפוני – הזורם בתלות בגשמים, ויש לו גם מעיין עם נביעת מים קבועה. אם היינו פונים לסימון השבילים השחור – היינו פונים אל הדרך לים-המלח. זו דרך מעולה – אבל יש לה בעיה: יש בה מפלים, ולכן הדרך הראשית עברה למעלה, ולא בירידה זו.
תוואי הצעידה שלנו מחייב ירידה לתוואי הנחל וטיפוס חזרה על הרכס, מכיוון שנחל צפית הוא נחל שהתחתר ברכס, לאחר שזה כבר נוצר. לפני השלמת העלייה אביצר עוצר אותנו כדי להשקיף על הבקעה, על החוואר ועל תוואי הנחל, וגם כדי להבטיח לנו שזה שווה את זה… אנו משלימים את הטיפוס לראש מעלה חצרה, מסתכלים למטה, ואביצר ממהר להזכיר ולהסביר ש… פעם היה פה ים, בשלבים ובעומקים שונים, ולכן מתחתינו נחשפות שכבות של סלע גיר כהה, סלע צור, סלע צהוב אוורירי ולא צפוף – חרסית, ואלומיניום.
בשעה טובה הגענו לפתח המכתש – אחד משבעה מכתשים שקיימים בעולם – חמישה מהם בישראל (בשלושה מהם נטייל בשביל ישראל!), אחד בירדן ואחד במצרים. מה זה מכתש? לא "מכתשים" שחלקנו כבר ראה בעולם – תוצאה של אירועים נקודתיים וחד-פעמיים (מטאורים, התפרצות הרי-געש וכד'), אלא משהו אחר: למעשה, מכתש זו מילה עברית שנטמעה בשפה הגיאולוגית הבין-לאומית. אביצר מביע את דעתו שזה המכתש היפה ביותר – ומכאן גם רואים את כולו… זהו מכתש-סחיפה, שנוצר בתהליך בלייה איטי, מה שמראה וממחיש למה אפשר להגיע עם סבלנות והתמדה… לפנינו מספר מסלולי והדרכות מכתשים, ולכן היום נתחיל בתנאים הדרושים להיווצרות מכתש, וכדי להבין איך הם נוצרו אנחנו נדרשים ל… סבלנות.
עכשיו אנחנו מתחילים לצעוד – נרד בזהירות אל אבן-החול בשביל שהוא צר ומדרדר, ולסירוגין רחב ונוח… וכאשר מגיעים למטה נפרס לפנינו מישור באורך של כשלושה ק"מ, וניתן להבחין בחול הצבעוני במגוון צבעים – ובעיקר אדום (ברזל), צהוב בהיר (אלומיניום), צהוב כהה (מגנזיום), וירוק (נחושת/ פלדספר): החול שונה מחול ים – הגרגירים שלו גדולים ומחוספסים יותר, מכיוון שזהו סלע שהיה חול ושוב התפורר. בערוץ הנחל הצבעוני אנו רואים שלוליות – "אגמים" של מים – זכר לשיטפונות מלפני כשבועיים…
אנחנו מגיעים לשער אשמדאי, ואביצר מספר לנו את האגדה על שלמה המלך שהחליט להקים את בית-המקדש, חיפש את אבן האודם המקודשת, ואשמדאי השטן החביא אותה כאן…
משער אשמדאי אנחנו ממשיכים לצעוד עוד כרבע שעה בכביש שפעם שימש את המחצבות, וכיום עובר שיקום-נוף, לפני נגיע לתה-עם-כיבוד של רמי, נעשה שיחרור ומתיחות, ונעלה על האוטובוס, מהורהרים על כל מה שהיה היום: מצד תמר, קן הנשרים, חצרה, צפית, מעלה חצרה, מכתש, אבן-חול צבעוני, ושער אשמדאי – והכל מקטע אחד… היה מאתגר, וכבר הבנו שהמקטע הבא יהייה אפילו עוד יותר…