שביל ישראל הפך להיות מותג.
כולם שמעו על שביל ישראל, כולם חושבים שזה ממש מגניב, אבל רוב האנשים לא ממש מבינים את המהות של השביל – עד שלא הולכים עליו.
הדבר הטוב ששביל ישראל עשה בארץ, זה שהוא הגביר את המודעות, של ישראלים בעיקר, לעובדה שאנחנו מדינה עם הרבה שבילי הליכה. מספר הקילומטרים המסומנים (כעשרת אלפים) בישראל, יחסית לשטח של המדינה הוא הגדול בעולם. בעולם! הייתם מאמינים?
אבל זה היה פה עוד לפני ששביל ישראל הגיע לחיינו בשנות ה90 של המאה הקודמת. אם תנתחו את השביל, תבחינו שמעל 70% מהשביל בכלל מסומן בסימונים קודמים, ויכולנו ללכת על מסלולים אלו גם לפני ששביל ישראל הפציע.
אבל פה אנחנו מגיעים לנקודה: ה30% שנוספו, הם אמנם לא מה שעושה את השביל ליפה יותר (הרבה מאוד מהקטעים שנוספו בהקמת שביל ישראל הם בכלל קטעי קישור פחות מעניינים), אבל מה שעשו אותו כל כך מיוחד. הרציפות שנוצרה כתוצאה מחיבור השבילים הקיימים פתאום יצקה תוכן ומשמעות לשביל. פתאום יש מוטיבציה לעבור בכולו!
אבל גם זה לא חידוש… הרי רעיון השביל בכלל הגיע בהשראת "שביל האפלצ'ים" האמריקאי בן 3500 הק"מ שכבר היה קיים לפני כן, כמו עוד שבילים ארוכים בעולם שמכסים איזור מסוים.
אז נכון שמאז שנוצר, בשביל תיירי אתגר למיניהם, שביל ישראל הצטרף לרשימת טרקים ארוכים בעולם (ואף נבחר ע"י נשיונל גיאוגרפיק כאחד ב20 מסלולי ההליכה הטובים בעולם!), וזה מצוין. בשבילנו הישראלים, הוא נתן משהו נוסף – הוא פתח צוהר להכיר את עצמנו באמת.
הישראלי על שביל ישראל מגלה לא את ישראל הגזענית, המסואבת, הפאשלנית והרעה שמוצגת מדי יום בתקשורת. הוא מגלה את ישראל האמיתית.
הוא פוגש אנשים שחשב שהוא שונא, ונתקל בזהויות שלא ידע שקיימות בכלל. הוא מתארח אצל "מלאכים" שלא הכיר עוד באותו בוקר, וחווה את האחווה הישראלית על בשרו. הוא עובר בכפרי מיעוטים, ליד ישובים חרדים, בתוך קיבוצים ומושבים ואפילו מבקר בכרך הגדול. ולבסוף, הוא חוקר את הארץ, רווית הדם וההיסטוריה הזו, ויכול להבין את המשמעות שלה לישראלי, ולהבין "למה לא אוגנדה?"…
בתור מדריך על השביל, יוצא לי לקחת אנשים מעל גיל 60, פרופסורים, אנשי צבא ועוד, שנפעמים לגלות ארץ מדהימה ביופיה הטבעי והאנושי, שנמצאת מתחת לרדאר בדרך כלל. אנשים שחשבו שהם ראו פה הכל, ומגלים שאפילו את קצה הקרחון הם לא חשפו. לעתים יוצא לי להדריך קבוצות של חברות או ועדים, שחלק מעובדיהם לא ראו סימון שבילים בחייהם. בהתחלה הם מחפשים את המעקות והמדרגות על השביל ("רגע, זה שביל ישראל, למה לא משקיעים בו…?"), אבל לאחר יום של הליכה, גם אם מאומצת לעתים, המבט על פניהם שמשדר – "זה היה פה? בישראל? לא ידעתי שיש פה דברים כאלו…" שווה כל קיטור שהיה בדרך.
אז אם אי פעם אני אשכח את הסיפוק בעבודה כמדריך על שביל ישראל, מישהו מוכן לשלוח לי את הלינק לבלוג הזה…? 🙂