מקטע 9 – מעין-נון לארבל ולמצפה הסמוכה בטבריה
היום אנו מקדימים להיפגש לצעידה של 11 ק"מ (בסה"כ…) – אבל הם כוללים טיפוס מאתגר של הארבל – וגם ירידה ממנו… חם, והעננים שאביצר הזמין לא התייצבו למשמרתם, אבל אביצר מרגיע שמדובר בטיפוס שנעשה בקצב איטי, ושנסיים את זה מהר יותר מאשר הטיפוס על הר מירון (גם כן עידוד…), אבל גם מזכיר לנו שכל עלייה היא גם ירידה, ושגם היא עוד לפנינו…
היום גם נעבור ב-"נקודת-שיא" נוספת שביל-ישראל – אחרי שעברנו מהנקודה הכי גבוהה (הר מירון, 1,204+ מטר) לנקודה הנמוכה (סמוך למושבה מגדל, 193- מטר), היום נטפס ונרד את המסלול הכי תלול בשביל – הארבל…
מתחילים לצעוד – תחילה הולכים מהר דרך מטעי המושב מגדל (מג'דאלה), הלא-הוא מקום הולדתה של מרים-המגדלית, ואנו מתרשמים במיוחד ממטעי המנגו המגרים, ומתחברים לרוג'ומים (מערומים) של דרך-ישו, שלצידם צעדנו עוד במקטע הקודם. בתקופה המודרנית עברה המושבה מספר תהפוכות – מכפר ערבי, לגרמנים שקנו כאן אדמות – הטמפלרים, ועד גדודי-העבודה בהובלה של א.ד. גורדון ויוסף טרומפלדור שהובילו את המקום להצלחה.
לפני העלייה המובטחת לארבל, אנו מצטלמים למרגלותיו, ועוצרים למנוחה קצרה… בכל-זאת, לא כל יום נעלה כ- 400 מטר גובה במידרון אחד רצוף… בזמן שאנו לוקחים אוויר, אביצר מספר לנו על תקופת-השיא של הגליל שהיה המרכז התרבותי בתקופת התלמוד, ובאזור (טבריה) אף נחתם התלמוד ה… "ירושלמי", בתקופה בה ירושלים וסביבתה היו מחוץ לתחום ליהודים. היישוב היה יהודי, ובתקופה הביזנטית הפך למרכזי לשלטון שהתנצר. הביזנטים שאפו שכל תושבי האזור יתנצרו, אבל היהודים התנגדו בתוקף – ואף פיתחו אמונה שמכאן יעבור המשיח – בניגוד ואף בהתרסה לאמונה הנוצרית שהמשיח כבר הגיע ועבר כאן…
בהתאם, אנו רואים את הר ארבל ואת הר ניתאי – שעד היום לא לגמרי ברור מי היה הארבל/ הניתאי המקורי (!) – עם המערות והאווירה ה-"שיעית" שלהן – מערות עם היסטוריה של סבבים של משיחיות, התבצרויות, קרבות, גבורה ומוות – וחוזר-חלילה… כן, אנו צועדים באזור בו ההיסטוריה הסוערת (המיסטית והאמיתית) והנוף הדרמטי – מתמזגים אחד עם השני…
במהלך הטיפוס למעלה אנו עוצרים לרגע ליד סלע גדול – שדווקא אין לו משמעות מיסטית, אבל יש לו משמעות עבור המטפסים בשביל – כי הוא מספק צל… בהגיענו למעלה, חלקנו ממשיכים לטפס עוד קצת, למבצר התלוי/ הדבוק המרשים – ומולנו נפרסת תצפית נהדרת אל מערות הר ניתאי (או שמא זהו הארבל?…). באופק אנו צופים אל צפת, ולמרגלותינו בקעת-גינוסר, מגדל הצמודה למצוק, והכפר חמאם שהיה מפוצל-מעמדית, וכעת מתחבר באמצעות בית-ספר משותף הנבנה בדיוק בין שני חלקיו… זהו גם המקום לשמוע על חשיבות הדרך ששימשה את הבאים לארץ ישראל – החל בכוחות היווניים שבאו להיאבק במרד החשמונאים (שנת 161-), וממשיך בדיכוי של הורדוס את היהודים המורדים שכונו "שוכני-המערות" – באמצעות פיתוח "לחימת-מעליות" שהעלו לוחמים למפלסים של המערות – ומשם נלחמו באמצעות אש וחיצים במורדים שנלחמו עד הסוף… ההיסטוריה הסוערת נמשכת, ומגיעה לשיא חדש בתקופה הע'ותומאנית, עם סיפורו יוצא-הדופן של גובה-המיסים פאחר-א-דין שבונה את המצודה עם המגדל העגול – אבל בסופו של דבר הוא נלכד עוד במהלך מנוסתו אליה…
הטיפוס הוא לא "רק עלייה" – זהו טיפוס אתגרי-חווייתי, בסיוע של יתדות לידיים ולרגליים, סולמות, מעברים צרים, מדרגות גבוהות – וגם… כמה ירידות-ביניים… במהלך הצעידה אנו גם נזהרים לא להידקר מעכובית-הגלגל – פרח קוצני שהשורשים והגבעול שלו איכותיים ושימושיים לבישול, ולכן הוא פרח מוגן שגם נמצא בסכנת-הכחדה.
אחרי הטיפוס למצודה (והירידה ממנה), אנו… ממשיכים לטפס "זבנג וגמרנו" את החלק הכי תלול – עד לפיסגת הארבל. אנו ממשיכים לצעוד והכינרת נחשפת אלינו במלוא עוצמתה והדרה, ואיתה גם רמת-הגולן – התילים הגעשיים וקו המפלים של הנחלים הנשפכים אל הכינרת – שהמיפלס שלה כה נמוך עד שאנו יכולים לראות את הפער בין קו המים לבין קו העצים – הוא קו המים המיוחל…
בעצירה הבאה אביצר סוקר לנו את "הר-סיני" הנוצרי, כי מכאן – בדיוק מכאן (!) – יצאה הבשורה: ישו פעל באזור זה, ומכאן הנצרות יצאה… וכאן במגדל נמצא גם בית-כנסת מהמאה הראשונה – כלומר – אם ישו היה יהודי ופעל באזור – סביר שעבר כאן, ושכאן גם פגש את מרים-המגדלית, וסמוך לכאן "ביצע" (עם או בלי מרכאות) את הניסים שלו…
מכאן אנו ממשיכים לצעוד בשוליים של גן-לאומי ארבל, בשביל חשוף לשמש וגם לבריזה מחד, ולכפר-חיטים ולכינרת מאידך – בנוף שמחייב צילום קבוצתי נוסף, ואיזכור שאנו באזור שהיה לערש הציונות-החלוצית – אזור שהיה בו שילוב של שטח פנוי והתאמה לחקלאות, וכך באו לעולם כפר-חיטים – שהיה מיישובי חומה-מגדל הראשונים (ויש הטוענים שהוא-הוא הראשון), דגניה (הקיבוץ הראשון), המושבה כינרת – ועוד אירועים ואתרים שלאורכם נצעד במקטע הבא…
בינתיים אנו חולפים על-פני נבי-שועייב – שהוא הנביא החשוב ביותר לדרוזים, שלפי אמונתם הוא גילגול של… יתרו, שהיה "החונך" של גדול-הנביאים, משה-רבנו (כשם שבנבי-יושע ראינו איך השיעים "אימצו" את יהושוע בן-נון…). כאן המקום להיזכר בקרב ההיסטורי בו סלאח-א-דין טמן מלכודת לצלבנים שיצאו לחלץ את הנסיכה מהמצור על טבריה, ובשנת 1187 עוכבו בדרך, חיפשו מים, מצאו את עצמם בשריפת-קוצים יזומה על ציודם הכבד והמכביד וללא סוסיהם המפוחדים שנסו בבהלה, ואת סלאח-א-דין יושב עם בקבוק מים, ומקריא להם את תנאי הכניעה…
ואנחנו – לא רק שאנחנו לא נכנעים לתנאי מזג-האוויר – אנחנו אף מתקדמים בצעידה מתונה ומחוייכת, ונהנים מצל שמגיע בהדרגה מהרכס ומיער שווייץ, בואך פאתי טבריה…
אז מה היה לנו? טיפוס מאתגר בשמש, ירידה מרשימה, נוף נהדר, הרבה היסטוריה, ושביל אחד שממשיך להוביל אותנו בנחישות דרומה…