מנחל-חווה למכתש-רמון, שדה בוקר 2- מקטע 44 – 15/11/19
היום סוג של יום חג – אנחנו מתחילים בסימן 2: מקטע 2 בעונה, ופעם 2 שאנחנו יוצאים למקטע של 2 ימים. אנחנו מתכנסים בשדה-בוקר, ופותחים את סוף-השבוע הדו-מקטעי בנסיעה בג'יפים, כארבעים דקות קופצניות במיוחד עם נהג מקומי נחמד במיוחד. בג'יפ אנחנו מצלמים פנימה והחוצה, כולל את עדר הגמלים בחוץ – באמצע שום-מקום, נכנסים לשמורת-טבע מצוק-הצינים, ומגיעים לחניון-הלילה בנחל חווה. ואנחנו פותחים מפה להבנה של התוואי: במסלול שלנו היום גבי-חווה, נרד לנחל חווה – יהייה תלול, לפחות בהתחלה – ונמשיך בעלייה בסדקים ובציר הנפט, מצד מחמל, וחזרה לרכבים בשדה-בוקר. זה מסלול שלא מטיילים כאשר יש חשש משיטפונות. אנחנו מתארגנים בזריזות לתחילת צעידה – לפנינו 13 ק"מ מדבריים, ויש עבודה, כלומר:Less talk – more WALK … אנחנו צועדים במגמת ירידה, נכנסים לתוואי הנחל, וצועדים בנופים מרשימים – אנחנו במסלולים האלה שכל כמה דקות מישהו קורא WOW, ומגיעים לגבי המים – גבי חווה – המוקפים במצוקים גבוהים – שנראים בעין, וגם בהשתקפויות של המים… זה המקום לארוחת-בוקר. בשיטפון, המים כאן יכולים להגיע לגובה שלושה מ'. נחל חווה כבר זרם השנה, ולכן המים מעורבבים עם מים מהחורף הקודם, שעדיין לא התאדו כי המקום מוצל, קריר ונעים, ולכן האידוי נמוך. אביצר מבהיר שזה *לא!* המקום להיות בו בשיטפון. חלקנו טובלים במים, ואנחנו מתקדמים בנחל חווה, בכיוון דרום, למכתש רמון. בדרך יש עץ-תאנה, וליד "נחש מאגורות צמא" – ציר הנפט, שלאורכו היה רעיון למלא מאגורות של נפט בקרקע למצב-חירום, אבל הנפט חילחל לקרקע, וזה נפסק. אז יש לנו נחש, ויש עץ-תאנה, ויש חווה – נשאלת השאלה: מה עם אדם?… – אבל זו לא "חווה" מספר-בראשית, אלא "חאווה" – הרוחות… אנחנו באזור דרמטי עם שני אזורי-נוף: מחד, רכס מחמל שעליו נטפס – האצבע הגדולה הדרומית של רכסי המכתשים שמתחילה כאן, ומגיעה לשיאה במכתש-רמון, ומצד שני, רמת-עבדת – עם החיבור למקטע שמעל נחל-צין ומתחת לשדה-בוקר. נחל חווה נכנס בשבר שביניהם – זה קו השבר שמפריד בין הרכסים. לפנינו עכשיו נחל חווה המרתק, עם קוביות הסלע שנפלו – קו השבר, כבר אמרנו… אנחנו נכנסים לסדקים בקיר, ומטפסים בדרך לא נוחה ובהחלט מאתגרת. אביצר מבטיח שכאשר נגיע למעלה – נטפס לכיוון מחמל… זה באמת מעודד, תודה. אנחנו ממשיכים לצעוד בתוואי הנחל, וצועדים על מגוון מרהיב של סוגי מיסלע – גיר, חול, פסים של קוורץ, תערובת של ברזל (אדום), אלומיניום (צהוב), ונחושת (ירוק), ונגיעות של שחור – צור ופטינה (כיסוי ביולוגי על הסלע, ולראייה: בפנים הסלע לבן), וגם סלע שעבר 'אפייה'/ מטמורפוזה מסלע מגמטי רותח שהתקרב אליו, התבשל ונשרף, ואז נחשף – סלע גיר שחור. ושוב נשאלת השאלה – למה כל המגוון הזה כאן? ושוב ניתנת התשובה – כי אנחנו בקו השבר, כלומר: כאן היתה הרבה פעילות מגמטית. ועכשיו, שוב לטפס…
אנחנו מטפסים במעלה הנחל, בקניון, ותמהים אם באמת יכול להיות שצריך להגיע עד למעלה – לקצה הסלעים? ובכן, התשובה חיובית… לפנינו ממשיכים להיחשף לסדקים בסלע, ולתוך אחד המרשימים מהם אנחנו נכנסים. הסדקים נוצרים כתוצאה ממבנה הסלע: חרסיות רכות למטה, והן זזות, ואז סלע הגיר הקשה שלמעלה נסדק ונופל. הסדק, כמה מפתיע, תלול בהתחלה – למעשה אנחנו מטפסים על מדרגות הסלע הקשה שנפל. אנחנו עוצרים רק ליד גב-מים שמשמש ליעלים, מה שמסביר את ערימות הגללים שלהם מסביב. אנחנו מסיימים את העלייה למעלה – בינתיים… וממשיכים לצעוד לאורך שכבות הסלע השונות, שנראות כמו מדפים בסלע… ההליכה עכשיו היא מישורית, אבל ארוכה ומהירה. עכשיו אנחנו לאורך המצוק, כך שנושבת לנו גם רוח חזקה. בצומת-שבילים אנחנו פונים במסלול שהגיע ממעלה-נוח (מה? מי נתן את השם הזה?!), ופונים לשביל לכיוון מצפה-רמון – אל מצד-מחמל, כרבע שעה הליכה בציר הנפט. במצד אביצר מבטיח שנעצור למנוחה, וממנו נצעד אל-עבר השקיעה…
מצד מחמל נמצא בקצה הצפון-מזרחי של מכתש-רמון, שנפרס במלוא הדרו למרגלותינו, למטה ציר הנפט שאליו נמשיך לצעוד, ובאופק המשך התוואי של שביל-ישראל: מסלול הרסה-פרסה וגם כרבולת-חרירים, ומשמאל גבעת-חרוט הגעשית, ומאחוריו הר ארדון, שיוצר את צורת ה- ♥ של המכתש. מהו מצד זה, שמגן עלינו עכשיו מפני הרוחות החזקות? ארוחה קלה, קפה מתבקש, והנה הסיפור: המצד קיבל את שמו מההר. אנחנו על דרך-הבשמים הנבטית, וכאן ניתן להבין ולהרגיש את המורכבות הטופוגרפית של הדרך. אנחנו קרוב לעיר עבדת – שנקראה על-שם המלך היחיד שהוגדר כאל נבטי – ועל זה נדבר ונרחיב כאשר נגיע אל העיר עבדת עצמה… אנחנו מסיימים מקטע שאורכו 12.5 ק"מ, אבל שהרגיש הרבה יותר. עכשיו אנחנו עוזבים את התוואי של שביל-ישראל, כדי לרדת בירידה חווייתית למכתש – ירידה שבה רואים ומרגישים ברגליים את המעבר בין השכבות – מסלע גיר לאבן-חול. במבט מטה אנחנו כבר רואים את הג'יפים שמחכים לנו כדי שנחזור לח'אן, וכבר מחר – ממש כמו הנבטים – נמשיך לצעוד בשביל…